כותבת
מאיירת
בוהה בתקרות

ארוחת ילדים
21
יום שלישי, השעה שתיים עשרה ועשרה, והבטן מקרקרת. החופש הוא גדול, והקומה של האוכל ברחבת האוכל בקניון גבעתיים היא תמיד האחרונה. אני מטילה צל גדול בטור של תיקים כבדים שמחביאים לפניהם ילדים קטנים שרק היום יצאו לחופשי. מתבגר מצולק בחצ'קונים עסיסיים שייתכן שדנו אותו לבתולים נצחיים, מעמיס על גבו מגש ירוק מפלסטיק, ארוחה שמחה מוגדלת ברגשות אשם על גלגל מוצק שנוסף לבטן נוזלית, אני תולשת עם הפה בנחישות את הקצוות של שקיות הרטבים, ומנסה לחשב את היחס המדויק בין כמות הרוטב לבין צ'יפס בודד. הייתי צריכה לבקש עוד. טובלת לראשונה בקטשופ צ'יפס פושר מסוג מקדונלדס ובשנייה במיונז. מצ'יפס לצ'יפס, מתנגבת למוחי ההבנה שבשבלולית הקטשופ יש מיונז, ובשבלולית המיונז יש קטשופ ואין זה באמת משנה. הרי הם מתערבים זה בזו עד שהופכים לאחד. אני מנסה להוריד עם הקוקה-קולה המוגדלת שלי את הבושה בגרון, ולהפסיק לחשוב מה חבורת הילדות חושבת על המבוגרת עם ההרגלים המגונים שנתקעו לה מאז שהיא הייתה פעם בגילן. מאה ושלושים גרם של עינוג עצמי מטוגן בשמן עמוק, לא מנעו ממני להאזין לשיחתן הקולחת של החבורה הצעקנית, ולא יכולתי שלא לשמוע איך אחת מהן, בדרמטיות של טלנובלה טורקית, בצהריי יום שישי, התייפחה על הפלאפון שלה שכמעט מת ונותר לו רק אחוז בודד לחיות. מסכן. המגש התרוקן, באותה במהירות שרציתי להתחפף משם, וכך דחסתי מיני מק רויאל עם תוספת גבינה, ואקסטרה חמוצים כי חיים רק פעם אחת עם טרשת עורקים עמוק לתוך הכרס שאחרי גיל שלושים מסרבת לרדת. השארתי מאחורי את הכבוד העצמי ו'סקוויז' תפוחים על פלייסמנט נייר ספוג בשלוליות של בושה. אני מוצצת את גרגירי המלח מהאצבעות, מלוחות-מלוחות, ביסודיות, אחת אחרי השניה, מוודאת הריגה, ומדי פעם מציצה לרחבה, לבדוק שאף אחד שאני מכירה לא רואה עד כמה אני מטונפת מהצד. רגע אחד לפני שאני מפנה את המגש, אני שולפת מתוך הבית האדום מקרטון שקית שקופה אטומה שבתוכה מתגוררת בובת סוס פוני ורודה עם שיער גולש בצבע קשת וחרוזים כוכבים בוהקים בעיניה. אם לא אצליח להציל את עצמי, אולי לפחות אצליח להציל את הילדה מהפלאפון הגוסס של עצמה. הגשתי לה במתנה זיכרון שלי מפעם. היא הסתכלה עלי בבהלת פדופילית גן שעשועים שמחלקת סוכריות שלא נגמרות על מקל לילדים אבודים, ודחפה בנימוס את הסוס הקטן עמוק לתוך התיק והתרחקה ממני לכיוון היציאה מרחבת האוכל בקניון גבעתיים.