ההורים קנו לי במתנה אוגרת. קראתי לה גירית. יום רביעי אחד הברזתי מהשיעור האחרון, אבא שאל "מה קרה למורה הפעם?", ושיקרתי שהיא שוב לא הרגישה טוב. הוא היה נרדם בין שתיים לארבע בקבוע, אבא, ולפעמים הייתי נרדמת לצידו. החלטתי שזה רעיון טוב לקחת איתי את גירית. אלא שהאבא השמן שלי לא ידע שגירית נרדמה גם, ואז הוא הסתובב מתוך שינה לצד השני. פתאום נוצרה שלולית אדומה על המיטה. מזל ששמרתי את קופסת הנעליים של הניו-באלאנס המזויפות שקנו לו ברחוב הרצל, בחנות של הדוסים. כך הכנתי לגירית קבר מהאגדות. ציירתי עליו פרחים של ילדות כחולות וכתבתי לה מכתב. ביקשתי ממנה שתשמור על עצמה בגן עדן של האוגרות בשמיים. ערכנו לה טקס אשכבה בגינה מתחת לבית וקברנו אותה מתחת לשיח הוורדים הלבנים, השלישי מימין. כשבאתי להחליף פרחים בקופסא, גיליתי שהחזירים לקחו אותה איתם.