בקומה השנייה בבלוק שלי גרה צורפת. היא נוהגת לטבול את גופה הכבד באמבטיות רותחות וארוכות, ולשזור שרשרות ארוכות של פנינים שbשפכות כמו גפנים מחוץ לחלון vאמבטיה שלה. על פניה מונחים משקפיים עגולים וירוקים מטורקיז. לכל פנינה הצורפת לחשה מילה בסוד, ובזריזות השחילה אותה הישר לצד הפנינה הבאה. אודם בגוון מגנט'ה זרחני נמרח מחוץ לגבולות שפתותייה וגם קצת על השן השמאלית בשורה העליונה. מהרגע שיצאתי לעבודה ועד כשחזרתי בועות סבון גדולות ונוצוצות לא הפסיקו לצוף החוצה מדירתה עד שהתפוצצו על המדרכה. בבוקר אני לוקח את הזמן עם העיתון והסיגריה בשירותים. קורא את העיתון מהסוף להתחלה ואז שוב מההתחלה. באמצע מדור הספורט, טיפה כבדה נפלה מהתקרה והרטיבה לי את תוצאות המשחק נגד ליברפול. אחריה נפלו עוד שתי טיפות כבדות יותר. אני מביט למעלה ורואה רטיבות שכבר לא היה אפשר להזניח. מהפחד שהאמבטיה של הצורפת תצנח על ראשי, הדלקתי גפרור ורצתי אליה לדירה. דפקתי על הדלת אבל היא נפתחה מעצמה. לא היו רהיטים בדירה של הצורפת, ועל הקירות נשארו כתמי אבק בצורה של מסגרת שפעם הייתה תמונה על הקיר. כל מה שנשאר בגבולות המסגרת המאובקת הוא מסמר שמחכה בסבלנות שייתלו עליו משפחה. אור לבן בוהק האיר כמו להביור את חדר האמבטיה. אני מנסה להתסכל פנימה אבל האור הלבן מסוונר את עיניי, מחזיר אלי אור מארחים מרובעים שלמים מבריקים בצבע תכלת. הם עטפו את הריצפה, את הקירות ואת התקרה. ריח מתקתק של וניל צרפתי ניפח את בועות הסבון שכיסו בדיוק את גופה הערום של הצורפת. ניסתי לקרוא לה מפתח החדר, וכשהיא לא שמעה התקרבתי בזהירות אליה. מהר מאד החלקתי מפנינה סוררת ונפלתי על הגב. הצורפת מצידה המשיכה בקדחתנות את המלאכה, מתעלמת ומודעת בו בזמן מקיומי. ניסיתי לפנות אליה, אבל היא המשיכה להתעלם מהנוכחות שלי, שולה פנינים מקרקעית האמבטיה כאילו היא דוגרת על מאגר אינסופי של פנינים וכל פעם מאחד לוחשת לפנינה מילה ומשחילה אחת אחריה השניה באותו הקצב. ידעתי שהדרך היחידה להשיג את תשומת ליבה, היא לחתוך לה את חוט המחשבה. הרמתי מהרצפה קצה אחד של השרשרת ועם השיניים קרעתי את החוט. האישון שלה חדר לתוך שלי, מים געשו מגבולות האמבטיה, והיא זינקה לתיקרה כמו פקק שמפניה ורודה. ברגע אחד הפנינים התרוממו באוויר ונזרקו לכל הכיוונים. התכדררתי לפנינה קטנה בלב האמבטיה, תוך כדי שאני מגן על הראש מפני המטח הכואב, זה נראה שכל פנינה שלישית הייתה חייבת לעבור דרכי ולהשאיר לי מזכרת סגולה. מעלי טיפות גדולות הרטיבו לי את הראש. הפנינים הפסיקו לנוע וצפו באוויר בתנועות קטנות למעלה ולמטה. אני מסיר מעלי את הידיים ששימו לי כמגן, ומסתכל למעלה. אני רואה את הצורפת ערומה, אבל הקצף עדיין מחסה את כל האזורים האינטימיים שלא רציתי לראות. האגודל הימני שלה הונח בתקיפות על הקמיצה והזרת ושתי אצבעות מתוחות בתנועה אחת חדה הורו מהריצפה  לנוע כלפי מעלה, והצופרת ניתקה אותי מהאריחים. מצאתי את עצמי מבובלבל מרחף באוויר ביחד עם הפנינים. השיניים שלי נקשו באותו הקצב של הפנינים הרועדות ברחבי החדר. המשקפיים החליקו עד קצה אפה והיא טסה לכיווני באוויר, למרות שזה נראה כאילו היא מעולם לא השתמשה ברגליים הורדיות שלה. היא לחשה לי באוזן, שכל פנינה היא בושה. בושה ועוד בושה. היא אוספת את כל הרגעים של בני האדם בכל העולם והופכת אותן לשרשרת שבעזרתה היא תטיל לולאה לכוכב האשמה ותמשיך אתה מלאכתה שם. אבל פקיד שומה אחד קטן מהקומה מתחת, לא התאפק, והרס רצף של אלף חמש מאות שלושים ושניים שנים! פתאום כל הפנינים בחדר נצמדו אלי בחוזקה ומשכו אותי כלפי מטה לתוך בריכת פנינים. עכשיו, אחרי שאני יודע את הסוד שלה, לא תהיה לה ברירה אלא להפוך אותי לפנינה. היא שאלה אם יש לי איזו מילה אחרונה לפני היא תוקעת שני חורים מכל צד ומשחילה דרכי חוט. שאלתי אותה, ממה היא הכי מתביישת בעולם? היא נאלמה במקומה ומשכה את השפתיים אחרונית בחזרה לתוך פיה. הגבות שלה התרוממו בחרדה לאמצע המצח ועורה הפך לבהיר, עד שנהיה לבן. כל הפנינים בחדר התפוצצו ברעש אדיר של מרגמות ועשן סמיך אפור חנק את האמבטיה. מנסה להתאושש מחדר ההריסות שפעם היה אמבטיה בקומה השניה, מתרומם לאט לאט תוך כדי צפצוף מחריש אוזניים מתמוגג מראשי לאט. בעודי מסתובב החוצה אני כמעט ודורך על פנינה. פנינה פראית, סגולה - ורודה הבריקה מתוך הכאוס הרטוב. החזקתי אותה קרוב אלי, וקירבתי אותה לאוזני. הפנינה לחשה לי - שאם עוד פעם אחת אתבייש, היא תבלעה אותי חיה.