"למה תמיד בסוף של הפיתה תוקעים לי חריף?"
"אתה לא מכיר את תורת הפיתה?"
"אני יודע שבמעמד הר סומק חילקו את האושר לכדורי הברית"
"בתור פלאפלאית מוסמכת, אני אומרת לך שזו אומנות להרכיב מנה"
"לא צריך להפוך כל דבר לאומנות"
"תראה, בהתחלה מוציאים את האוויר מהפיתה עם העקב של היד.
אחר כך, עושים חיוך לפיתה עם סכין יפנית, אבל לא גדול מדי שלא תקרע המנה"
"אין שמחה כמו מנה שנקרעה". שתיקה. "סליחה, תמשיכי"
"ואז מורחים את החומוס בגב של הפיתה, זה שקרוב אליך. אני מגלה לך פה את רזי המקצוע, אני מקווה שאתה רושם"
הוא העמיק את הפרצוף בתוך המנה, ועשה כן עם הראש - מן תנועה כזו של כאילו מקשיב
"את החריף מורחים בגב השני, ואז את העגבניה מצמידים לגב של החומוס,
בשלב הזה נכנסים הכדורים. חשוב מאוד לא למעוך את הכדורים"
"מה עם הסלטים מאסטרית?", אמר בפה מלא והוריד את השאלה בשלוק ענבים.
"זה הכל בשכבות. מתחילים בכרוב, שייתן קונטרה לסלט, ואז"
"אכלת לי ת'ראש. תעבירי לי את השיפקה"
"רגע, יש לך טחינה על הסנטר"
ניגבתי לו את הטחינה בנשיקה, ואז המשכתי לנגב בנשיקות את הצוואר. הוא חטף לי את השיפקה מהיד.
"את לא תתני לי לגמור את הביס האחרון?"
"אתה לא תיתן לי לגמור לך מהצלחת?"
הוא נתן ביס בשיפקה, נשף החוצה אוויר חם, חריף וכידרר את שמינית הירח העמילנית שנותרה בפרגמנט המשולש.
הוא תקע בי מבט ואמר,
"ועכשיו קינוח"
הוא תפס אותי מהירכיים, הרים אותי מהספה כמו נסיכת הטחינה שאני, והשליך אותי על המיטה. הורדתי את החולצה באותה מהירות שהוא בלע את המנה. עכשיו הוא עומד לתקוע גם אותי. הוא פישק את השפתיים, והחום התחיל לעלות. לפני שהוא הכניס את היד לתחתונים, הוא שכח לשאול אם אני רוצה חריף בין הרגליים, ועל הדרך לשטוף אצבעות דביקות משיפקה. אני תופסת לו את המרפק באלימות וצועקת:
"חריף!"
"מה חריף?"
"חריףףף!"
אני מעיפה אותו מעלי, וטסה למקלחת על קצות האצבעות משתדלת לא להחליק בסיבובים, פותחת את הברז ומתחילה לשפשף במעגלים עם סבון ומים קרים. הוא רץ אחריי בהיסטריה ולא הבין מה קרה לרגע שבו החומוס ניסה להיצמד לעגבנייה. "זה לא עובר!" אני משפשפת ומשפשפת והחריף ממשיך לבעור. במקום לתת לי יד, הוא נשכב על הרצפה, והחזיק ביד אחת את הבטן שלא תיפול לו מצחוק, ובידו השנייה הוא ניגב את הדמעות. מה שהוא הספיק לשכוח בינתיים, שהוא עדיין לא שטף עם סבון את שאריות השיפקה מהיד שהדליקה את המדורה מלכתחילה. הוא התפשט והצטרף אלי למסיבת השפשופים. כל אחד שפשף בשלו, עד שקצת נרגע. הוא תפס מגבת וטפח בעדינות את הנשורת הגרעינית מאזור המלחמה הפרטי שלי בעיניים אדומות ממבוכה וחריף.
"אמא לא לימדה אותך לשטוף ידיים לפני שאוכלים?"