top of page
gif_yael.gif

כותבת
מאיירת
בוהה בתקרות 

2. שתי דקות

שתי דקות

2

"עוד שתי דקות תשמעו קול חזק בשמיים. לא לפחד". הגננת אספה את כל הגוזלים הצידה, ואני השגחתי על בועז. הוא עסק באדריכלות נוף של חוף בת גלים, עם דלי ושופל הוא עיצב את הטרסות של הים. הזקנות של חמש בבוקר הלכו לאחור בצעדים שקולים, עם הפנים אל הים, מתוך כבוד אל הגלים. חבורה של בלונדיניות מארץ זרה מילאו את החוף בעשן של חופש, והגוורדיה של רחוב השרון פיצחו שחורים וריכלו על הזוג החדש מרחוב הקלעים. לפתע, הים פסק מהמולת הגלים וכמו נעמד דום לזכר אותם המיליונים. הילדים התחרו עם הזעקה הגדולה בשמיים, משכו לגננת בייאוש את השמלה. האמיצות של חמש בבוקר עם כובע הרחצה המנוקד נעצרו עם הקרסוליים ברדודים, והעמיקו את הקמטים הצפודים ברגליים. הדודה הראשית של החוף הקימה את התיירות בצעקות, מושכת אותן מהמרפק שיעמדו לזכר, גם אם הן לא מבינות. החופשיות שבקושי עמדו על הרגליים, התקשו להבין את גינוני הצפירה בארץ הקודש, התנדנדו בחול העמוק, מצחוק למבוכה של ילד בכיתה א'. בינתיים, בועז המשיך במלאכת הכפיים בשקדנות, מעצב בדמיונו עולם חדש, שבו אנשים לא נשרפו בחיים.

bottom of page