הפלאפון של רוני מצלצל, אמא מתקשרת לשאול מתי מגיעים. החייל מתעורר בבהלה מהצלצול ומכוון על רוני את המקוצר שלו. עידו מנסה להצמיד אותו בחזרה לכסא. הוא ממשיך לצרוח עם הנשק הדרוך בידיים. ההדק נסחט, הכדור נפלט ופוגע בחלון. מהחלון הכדור קופץ למצח של החייל. רוני מתעלפת על הכיסא הריק שלידה. עידו נשאר קפוא בכיסא. הדתי שיושב ליד החייל שנבהל עולה על השולחן ויוצא החוצה מהרביעייה לקרוא לעזרה. הראש של החייל המת נשמט על השולחן בכבדות בין רוני לעידו. רוני מתעוררת מטיפות הדם שהצטברו על השולחן וגלשו מעבר לגבולותיו. טיפה אחת מרטיבה את שפתותיה והיא מלקקת אותה בטעות. היא מנסה להוציא את עידו מההלם. עידו מסתכל על רוני במבט סתום ולוקח מידיו הקפוצות של החייל את הנשק ומרסס את הרכבת. בהתחלה הוא יורה ברוני ואז ברביעייה השנייה, השלישית, הרביעית, עד שחייל ממג"ב מוריד אותו. הרכבת עוצרת והכרוז מכריז: התחנה הבאה - חוף הכרמל.